<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רי"ד</h1>
<h2>דף צה.</h2>
ותשע חנויות (כתובות ט"ו חולין צ"ה) כולן מוכרת בשר שחוטה ואחר מוכרת בשר נבילה ולקח ואינו יודע מאי זו לזה ספיקו אסור, דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מן התורהא) ובנמצא הלך אחר הרוב ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע של איסור אחרי שהוא מבורר (ש"ע זהו דין תור' אבל חכמים אסרוהו אע"פ שכל השוחטים והמוכרים ישראל) אך אם בא הגוי ונטל לפנינו הוי כלוקח ואם שלא בפנינו הוי כנמצא, ובעלי חיים אמרינן בזבחים (דף ע"ג) דהוי קבוע וגזרינן שמא יקח מן הקבוע אחרי שאינו מבורר (ש"ע אם נתפרשו כולן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפרשו אז מותרין רק שנים האחרונים אסורין) והיינו דוקא באיסורי הנאה או בשביל חומר קדשים. [סמ"ק סימן רי"ד]. א)0וכי אמרינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ה"מ כשהאיסור הקבוע מבורר אבל בתערובת לא דאם כן לא תמצא איסור בטל ברוב ומיהו לענין תערוב' בעלי חיים דחשיבי ולא בטלי אמרינן בזבחים דחשיב קבוע מדרבנן אעפ"י שאינו מבורר ואפי' היכא דפי' גזרינן שמא יקח מן הקבוע מאחר שאין האיסור מבורר כדמוכח בזבחים פ' התערובת. על העדר שלקח הזאב או הארי אחת מהן והחזירה ונתערבה יש רוצים להתיר כל אחת ואחת לבדה משום ספק ספיקא שמא אינה זו שלקח הארי או הזאב ואם תמצא לומר זו היא שמא ביד שמא בשן ואין דריס' בשן אבל אין להתיר מטעם ביטול ברוב דהא בעלי חיים חשיבי ולא בטלי וליכא למימר נמי נכבישנהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובא קא פריש דהא איכא למגזר שמא יקח מן הקבוע כי ההיא דזבחים פרק התערובות ומיהו בפנים פירש דוקא בקדשים או באיסור הנאה החמירו למגזר שמא יקח מן הקבוע אבל לא בעלמא ומיהו קצת קשה דהא מדמי לענין דין דאיסור ברוביה איתיה, חבית של תרומה להנהו טבעת דלעיל דהוי איסור הנאה אף על גב דתרומה מותרת בהנאה אלמא לא שנא וגם דברי המתירין מטעם ספק ספיקא אין נראה לפי מה שפי' רבינו ברוך וגם בפנים דדברים החשובים שלא להתבטל ברוב אפילו בספק ספיקא אין להתיר לכך נראה לאסור כל העדר מספק עד י"ב חדש לזכרים ולנקבות עד שיתעברו וילדו שיהא גם העיבור לאחר הספק, עכ"ל.
<h2>דף ק.</h2>
דין ביטול דבר יבש בריה שנתערבה אינה בטלה, וכן חתיכה הראויה להתכבד ודבר שדרכו לימנות (גיד הנשה דף צ"ו ביצה ג' והתערובת דף ע"ב ויבמות דף פ"א וע"ש בתוספות) לעולם פלוגתא דר"מ ורבנן דר' מאיר אומר לא בטיל וחכמים אומרים בטל חוץ מששה דברים, ולדברי רבי עקיבא שבעה ואלו הן אגוזי פרך, ורמוני באדן, וחביות סתומות, וקולחי תרדין, וקולחי כרוב דלעת יונית, ורבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית, ומספקא לן הלכה כמאן כי אף על גב דיחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ כיון דבכמה מקומות מייתי הניחא למאן דאמר את שדרכו למנות שנינו, וההיא פלוגתא ליתא כי אם לרבי מאיר משמע דהלכה כרבי מאיר, וגם ממילתא דר' מאיר מספקא לן אי את שדרכו למנות שנינו כר' יוחנן או כל שדרכו למנות כריש לקיש, ונראה דהלכה כרבי יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו. ודין חתיכה הראויה להתכבד ר"ל כמו שהיא עתה, אך אם בהמה עם הצמר או עוף עם הנוצה אין זה ראויה להתכבד ובטליםא) אך אם אין מחוסר רק בישול שפיר מתקרי מתכבד, והני מעים אמרי' בנדרים (דף נ"ד) לאו בני מיכל נינהו ודאכיל להו לאו בר אינש אם כן אינם ראוים להתכבדב) וכל אלו שאמרנו שבטלים מן הדין אין צריך לזרוק אחד מהם אך נהגו העולם לזרוק אחד שלא כדין דהא אמרינן בכל דבר אין צריך להרים חוץ מתרומה מפני גזל השבט (ירושלמי דערלה פ"א), ואפי' נתבשלו כולם יחד אפי' הרוטב מותר מן הדין אחר שכבר נתבטל' (ש"ע במקום הפסד יש להתיר היכא שנודע התערובות קודם שנתבשלו ביחד ובלאו הכי אסור הכל) וכל אלו שאמרנו שאין בטלים י"א אפילו הם ספק איסור כדאמרינן (ביצה דף ג' וע"ש בתוספת) בביצה ספיקה אסור', נתערב' באלף כולם אסורותג) ואף על גב דקיימא לן דספק ספיקא מותר אפילו באיסור דאורייתא, הכא כיון דאין הספק מענין אחד לא שרינן, ולא היא דבמסכת תרומות מוכח דשריד). [סמ"ק סימן רי"ד]. א) ואף על גב דלאחר מכאן מסירים הנוצה והעור מ"מ כיון דבתחלת התערובת נתבטלו שוב אין חוזרין וניעורין ומהאי טעמא נמי שרי לבשל הכל יחד וראיה מפרק התערובת (דף ע"ג ע"ב) דפריך תלמודא אלא מעתה מגיסא ה"נ דאסר ליה, וכדפי' שם בשיטה וא"ת האיך התרנגולת בטילה בנוצתה נהי דמשום כבוד ליכא מ"מ איכא משום דבר שבמנין, וי"ל דהא פסקינן הלכה כר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות לעולם דוקא אין בטיל ותרנגולת אין דרכה למנות לעולם דאפילו בהמה גסה לא חשיב תלמודא את שדרכו למנות לעולם מדפרי' תלמודא גבי שור הנסקל הניחא למאן דאמר וכו' פ' התערובות ומהאי טעמא ביצה טריפה בטלה אך ביצה הנולדה ביום טוב אפילו ספיקה אינו בטילה משום דהוי דבר שיש לו מתירין כדאיתא בפ"ק די"ט וכבש שלם לאחר הפשטה או רביע שלם צריך עיון לענין בטול עכ"ל (ש"ע אינו בטל). ב) ומכאן הורה ר"י על קורקבן של תרנגול טריפה שנתערב עם קורקבני' כשרים שהוא בטל ברוב ונראה דהוא הדין לענין שאר בני מעים עכ"ל. ג) ומכאן הורה רבינו יב"א על רגלים של ספק טרפה שנתערבו ברגלים של היתר שאינם בטלים ברוב, והיא גופה קשיא דהא אפילו דודאי טרפ' היה להם להתבטל לפי מאי דאסיקנא הלכה כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו, ושמא משום חששא דכיבוד נגעו בה, דמסתמ' רגל של בהמ' גסה עשוי להתכבד, ושל דקה נמי אפי' אם תרצה לומר דאינו עשוי להתכבד מ"מ לא פלוג רבנן, ואם לא הסירו הטלפים צריך עיון עכ"ל, עוד אמר מורי הרפ"ש כי רבינו ברוך פי' וכן בפנים דהיכא שאיסור חשוב שלא להתבטל, דאין להתירו ואפי' בספק ספיקה, ופי' בפני' הטעם לפי שאין שתי הספקות מענין אחד, אבל י"מ דטעמא דספק ספיקה מותר היינו משום דאיכא למתלי ברובא דהיתר, וא"כ כי היכי דאיסור שיש בו חשיבות אינו בטל ברוב כמו כן לא יהיה מותר ע"י ספק ספיקא דהוי נמי טעמא משום דאיכא למתלי ברובה דהיתר ומיהו הא ליתא, דמעשר שני יוכיח דאינו בטל ברוב כדאיתא בפרק הזהב וא"ר היכא דאיכא למתלי ברובא דהתירא שרינן כדמוכח בההיא דמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה וכו' דקאמר דבהר הבית חולין משום דתלינן ברובא דשתא, וכן בירושלים בשאר ימות השנה עכ"ל. ד) ונכון להחמיר כי גם בספר רבינו ברוך סימן ע"ו פסק להחמיר עכ"ל.
